אז אה… סגרתי את הטרנינגים…
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא יועץ ומתחיל ללכת. כן, ככה זה מתחיל.
אחרי מספר קילומטרים בהם הוא הולך, הנעליים מתחילות לקבל צורה של טייל אותנטי, הבגדים מתמלאים אבק, והלוק שלו נראה אמין.
כן, הכול עניין של תדמית היום. "אפירנס". קונים את הסמארט-פון הנכון, מתלבשים כגיקים, מחזיקים חשבונות בכל רשתות הסושיאל, לפ-טופ דנדש, ומדקלמים את כל הבאז וורדז שישבו יפה יפה על הלשון במבטא מלאכותי. אבל בתאכלס, הרמה של אותם יועצים מסתכמת ב:
"אני רואה שבניתם את האתר באנגלית. מעולה."
"או, אני רואה שקניתם דומיין עם סיומת דוט קום. כל הכבוד".
ככה תבדקו אם "היועץ" הבא שאותו אתם חושבים לשכור יודע משהו.
1. רוב הסיכויים שאם הוא יועץ, והוא בחוצפתו בגילאים שנעים בין 25-40, הוא לא הצליח. תבחנו מה הרקורד שלו. אם אתם מבקשים לראות עבודות קודמות והוא אומר משפט כמו: "אני צריך לבדוק עם הלקוחות שלי אם אני יכול לחשוף אותם", רוב הסיכויים שאין לו מה להציג. הפלצנים האלה מתהדרים בכל נוד שיוצא להם מה***, אז פתאום הם מצטנעים?
2. מי שדורש תשלום צנוע, משהו כמו 5000 ש"ח לחודש ריטיינר או 200 ש"ח לשעה, לא שווה יריקה. באינטרנט עושים כסף או לא עושים בכלל. ככה זה. מי שיכול לייעץ לחברה ולהפוך אותה לרווחית ולהצליח, יודע טוב מאוד שהחברה הזו תעשה הרבה מאוד כסף. אם הוא איש רציני, הוא רוצה ביס מהעוגה. מדובר בסכומים רציניים. מי שטוב, מגיע לו שתתנו לו כל דולר, הוא יכול לחסוך לכם הרבה טעויות. תשלמו באהבה.
3. אל תתבלבלו ותסתנוורו מהבאז סביב שמו של אותו "יועץ". רוב מי ששווה להשקיע בו כסף ספון בחדרי חדרים של עבודה אמיתית והשם שלו עובר מפה לאוזן על בסיס הצלחה ולא על בסיס בלוג או כמות חברים בפייסבוקס. ככול שהוא יותר מפורסם, ככה הוא עוסק בפרסום שלו יותר… זה צריך להדליק לכם נורה. לכו על אלו שהשם שלהם לא מוכר על הרשת, אבל מוכר בין אנשים רציניים. אם יאיר גולדפינגר או מיכה קאופמן יעידו על מישהו שהוא אדם רציני שעזר להם להצליח, זה הבן אדם לשכור. תאמינו לי, לא תראו את מיכה או יאיר בכנס של מקאן. אין להם זמן לקקן הזה.
4. כל יועץ מתאים לנישה שלו ואין יועץ אחד שמכיר ומתאים לכל הנישות. אם מישהו חזק בדייטינג, זה לא אומר שהוא מבין משהו בפורקס ולא, אינטרנט זה לא "אותו דבר" לכל הנישות. לכו על מישהו שמכיר ויודע את התחום שלכם – יותר טוב מכם – בשביל זה אתם משלמים.
5. כל יועץ מבין בתחום אחר. איש UI הוא לא איש FLOW ואיש מיילינג הוא לא איש סושיאל. כל אחד צריך להימדד על בסיס הרקורד שלו והידע שלו בתחום הספציפי. אל תפלו אצל כל מיני כאלה שיש להם שם על הרשת ובגלל שהם טחנו שעות מול המסך כי אין להם חיים, הם באמת מבינים ב-UI ומגדירים את עצמם ככאלה. זה בדיוק כמו שאני אגיד שבגלל ששרפתי שעות על שעות באתרי פורנו ואוננתי את עצמי לדעת, אני יודע לבנות אתר פורנו מסחרי.
6. אם הוא יודע הכול ומדבר כמי שיודע הכול, הוא לא יודע כלום.
7. זה שיש לו חמשת אלפים חברים בפייסבוקס ועוד עשרת אלפים עוקבים בטוויטר, לא אומר שהוא מבין דבר פרט מלזיין את השכל על אנגרי בירדז. אמרתי לכם – רקורד. אני לא רוצה להישמע שטחי, אבל חיית טרף חייבת להיות עם יכולות שמצביעות על היותה כזו. ריצה, ראייה, אינסטינקטים וכו'. אם הוא מתגורר בדירת חדר בטיז דין בו, זה אומר שאין לו שקל על התחת וסביר מאוד להניח שהוא רוצה שאתם תשלמו את השכירות הבאה שלו…
8. אם הוא מתייג את עצמו בכל אירוע, מציג בפורסקוור חמש פעמים ביום כל מיני פגישות בבתי קפה או מסעדות ונראה בכל אירוע של התעשייה, חברים, הוא לא עובד…
9. ניים דרופינג. אם הוא מכיר את כולם -לדעתו- וזורק לכם שמות, זה הביזנס שלו. אני לא זוכר שם של מי שישב איתי רבע שעה אחרי פגישה. אין לי מקום במוח לזה. מי שלא יודע, יודע להעיד שהוא מכיר את מי שיודע וזה גורם לו להרגיש שהוא אחד מ… ולמכור שהוא ה-אחד מ…
אני מאוד אוהב להעמיד אנשים במקום. אז כשמישהו זורק לי שם, אני אומר: "אני יכול לשאול אותו עליך?" תעשו את זה, אתם תבחינו בגמגום כבר לבד…
10. רעב. אתם תריחו את זה. רעב הוא אולי הנתון הכי חשוב לי כשאני נפגש עם מישהו. מי שרעב, ידפוק אתכם. תזכרו את זה. מי ששבע חשוב לו יותר שמו מכל סכום של כסף. תזהרו עם אנשים רעבים, ולא אני לא מדבר על רעב להצלחה. אני מדבר על רעב לכסף. רעב להצלחה זה ג'וק שיש לייזמים סידרתיים שעשו עשרות ומאות מיליוני דולרים. זו מחלה בפני עצמה, אבל היא חיובית לפחות עבורכם. תיזהרו מייחפנים המציעים לכם את נעליהם…
בקיצור, כשמישהו בא אליכם בפוזה של אחד שהנה, עוד שניה הוא פותח בנק. תבדקו מה הוא עשה לפני. מה אתם יודעים, אולי תגלו שרק לפני שבוע הוא סגר את הטרנינגים…
http://www.youtube.com/watch?v=1JQYM3tWmnk
פיראט.
כיכר א-תחריר על הרשת – הקמפיין כנגד שירביט
חברים,
אני בטוח שכולכם זוכרים את יעל גרינשפן שעמדה על הבמה באפיליגנג השישי וביקשה את עזרתנו.
אז הנה, עכשיו אנחנו צריכים לעזור.
CALLING ALL HEROES
מי מכם שרוצה לתת כתף ולעזור, פנו אלי. אנחנו בונים את הקמפיין ואנחנו צריכים עזרה של:
אנשי seo
בעלי ניוזלטר ישראלים
בעלי ספייסים למדיה
מומחי ppc
מומחי facebook
בואו נעשה משהו, שעוד שנים קדימה ניזכר בו ונדע שעשינו משהו נכון עם היכולות שלנו.
אוהב אתכם,
פיראט אינטרנטי
נ.ב.
אני מבקש בכל לשון של בקשה שאף אחד לא יחליט שהוא קאובוי
ויתחיל משהו משלו. אנחנו בונים משהו מסודר ונכון, רתמו את הכוח
שלכם אלינו ואל תעשו משהו פרטיזני.
זרקו מבט באפיליקצייה הזו, היא הולכת לזוז, לדעתנו.
my social fan club
אפליקצייה חדשה מבית "האחים עזר", יצאה לרשת.
אני לא עושה להם פרסום ולא נעליים. אני אוהב את האפליקצייה הזו כי היא קטע. זה הכול.
אני אוהב עוד יותר לראות כמה היא וויראלית וכמה כשמוצר הופך ווראלי, ובנוי נכון, לא צריכים לשווק אותו
בלדחוף לגרון.
תזרקו בה מבט:
http://apps.facebook.com/mysocialfanclub/
המנוע הזה הולך לעוף קדימה…
תקראו את הפרזנטציה הזו:
http://dontbubble.us/
אחר כך תיכנסו לאתר של המנוע:
http://duckduckgo.com/
מגניב מאוד
אני מבקש מכם לעזור לי, בכל לבי ובמלוא הכוונה.
עצוב לי, בחיי שעצוב לי וכבר שנים שלא היה לי כל כך עצוב.
היום בבוקר, שרון אנגל, שהיא חברה יקרה ונהדרת שלנו, ואשת שיווק אינטרנטית מהחריפות והמובילות שיש לעולם הזה להציע, שלחה לי מייל.
במייל היה כתוב ככה: "אח שלי, תראה את הלינק הזה, אני רוצה שנזיז את החוצה, הלאה. אנשים צריכים לשמוע על מה שקרה שם…"
לחצתי על המייל והגעתי לאתר עצומה, בו הועלתה עצומה על ידי יעל גרינשפן. בעצומה הזו, מספרת יעל סיפור על אחותה שכיום היא בת 13, ועד לפני לא הרבה זמן היתה ילדה נורמלית ותיפקודית כמו שכל אדם צריך להיות.
אלא שיום אחד, איש אחד בשם: מרק פטריק, עלה על הרכב שיכור ודהר על אין-תנועה, בו עמדה שחר, ילדה קטנה שחיכתה שהרמזור יתחלף.
תדמיינו את זה: ילדה, ילדה עומדת ומחכה שרמזור יתחלף כמו שחינכו אותה הוריה, מוסדות החינוך והציבור, החוק ושאר הפרסומות ותשדירי ההסברה.
ילדה שעמדת ומחכה, ובעודה עומדת, איש חסר אחריות, טיפש, (בעיני אפילו רשע) דוהר לכיוונה ברכבו, כשהוא שיכור, ופשוט דורס אותה.
והיא, אותה ילדה? מה היא עשתה בחייה התמימים פרט מלהישמע למה שהגדולים אומרים. אותם גדולים חסרי עמוד שידרה שידם קצרה מלהושיע.
שחר, אחרי שנלחמו על חייה, שרדה, אך עדיין מונשמת, שוכבת במיטתה ללא תזוזה. ילדה, ילדה בתחילת דרכה. ילדה מול איש שיכור… ראבק, בא לי להקיא כשאני כותב את זה.
יש לי ילדה, היא בת שנה וחודש. היא כל ליבי. כל מה שאני עושה, אני עושה במחשבה עליה ואם לה היה קורה משהו, השאגה שהיתה עולה בי, היתה מכלה את כל מה שסביבי.
אבל הילדה שלי הקטנה, זו שאני כל כך אוהב, זו שאני מגן עליה מכל רע, תגדל ותצא לעולם בו חוליות השידרה של החוק, חלשות ורקובות, ומזה, מזה אני חושש. לא חושש, מבועת.
למה אני כותב לכם את זה?
כי לפני יומיים, בתאריך ה-6.3.2011, פסק בית המשפט את עונשו של אותו מרק פטריק. ועונשו?
קנס בסך: 1,000 ש"ח, חצי שנה עבודות שירות ושש שנים של פסילה.
אני לא אוסיף על מה שאני חושב על אותה שופטת שפסקה את מה שפסקה. אני גם לא אכתוב את מה שאני חושב על משטר החוק במדינתנו או מוסד המשפט.
אבל אני אכתוב לכם את זה:
כולנו, אבל כולנו אשמים.
ואם לא נעשה משהו, שיעיר את המדינה העייפה הזו, נאבד אותה, או שהיא תאבד אותנו.
אנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים, שאנחנו לא מסוגלים ושאנחנו קטנים מלהושיע. אבל זה לא נכון.
הנה מה שאני רוצה לעשות אתכם.
אנחנו אנשי שיווק נכון? אז בואו, תנו לי חצי שעה מהיומית שלכם, עבורנו.
אני רוצה להזיז את העצומה הזו של יעל, עד שהעליון ישמע על המקרה. עד שהפסיקה הזו תעורער. עד שאותו מרק פטריק יקבל את המגיע לו.
אני רוצה לחיות במדינה שבה אני יודע, שיש מי שישמור עלי. שיש מי שיעניש אותי. שיש מי שאני חי למענם והם חיים למעני.
אני לא יודע, כסף לא קונה את הכול. בטח שלא רגש או הבנה.
נשבע לכם שחשבתי להעלות לפה פוסט שאומר: מי שידחוף הכי הרבה תנועה לעצומה הזו יקבל ממני ככה וככה כסף. אבל זה שטויות. לא ככה בונים חברה נורמטיבית.
אם אתם איתי, אם אתם מבינים את מה שאני כותב פה והלב שלכם נקי ומבין, אז בואו, יחד, אני רוצה שניקח את המקרה ונבחן את עצמנו לראות, מה אנחנו באמת, אבל באמת יכולים לעשות.
הנה כמה רעיונות:
1. מי שיש לו ספרה של חשבונות פייסבוק ישראלים (לנו יש ואנחנו נפעיל את שלנו) אנא הפעל את שלך.
2. מי שיש לו ליסטים של קהל ישראלי (לנו יש ואנחנו עוד הלילה נוציא בלאסט) אנא הוצא בלאסט משלך עם הלינק לדף העצומה.
3. מי שרוצה לתרום מכספו ולפרסם בפייסבוק לישראלים, או בגוגל, אנא, פרסם. אם אתה צריך כסף, אנא צור קשר ונממן לך את זה.
4. מי שיש לו בלוגים מובילים בארץ, כן כן, גם בלוגרים של בלאקברי או בולגים של הורדות סרטים או בלוגים של חולצות או כל דבר אחר, גם אלו יכולים לדחוף את הנושא החוצה. פשוט תכתבו פוסט שיקרא: "לא קשור" ובו תכתבו על המקרה.
5. מי שיש לו דיספלי ספייס, אנא, בוא, תגיד לנו שאתה צריך קריאייטיב, תרום את הדיספלי לשבוע ונרים מודעות בנושא.
חברים, לא הכול כלכלי, לא הכול קשור בכסף. לפעמים, כשמביטים לאופק, צריכים לשאול: אחרי שיש לך את הרווחה הכלכלית לה אתה עמל, באיזו חברה אתה רוצה לחיות, והאם הרווחה הכלכלית תתאפשר כשאתה לא יכול להתרווח ולוא לרגע, מדאגות…
מי שמכיר אותנו ויש לו את הנייד שלנו ורוצה לעזור, אנא, צור קשר.
הנה הלינק לעצומה:
http://www.atzuma.co.il/4shahar
אוהבים אתכם על מי שאתם,
פיראטים
הימור: הנה בא הגוגל הבא
blekko: how to slash the web from blekko on Vimeo.
גיא פינס מחפש אפיליאייטס בנוור בלו.
נו, מה תגידו על זה, שיטוט אחר הצעות בנוור-בלו הביא אותנו לדף הזה:
הדף הליד מוביל לדף הזה:
מה שגיא הבין, ומה ששאר הקולגות שלו עוד לא הבינו, זה שהמדיה הזו שנקראת אינטרנט, היא הרבה יותר חזקה מהמדיה הטלוויזיונית.
מה עוד שגיא'לה הבין, זה שכשיש לך בלוג עצמאי, ורווחי, אתה הוא למעשה בעל הערוץ, ואתה לא צריך להתחנן לכל מיני אבי נירים למיניהם בשביל לקבל
את הספוט שלך.
מה שגיא'לה עוד הבין, זה שכל עוד הוא בטלוויזיה, זה יהיה נכון לבנות את הבלוג שלו, לימים שבהם הוא יחליט שהוא לא עוד בטלוויזיה, או שיחליטו עבורו.
בלוג כמו מה שהוא מכוון אליו, משהו סטייל פרז הילטון, יכול להיות בסוף היום קאש קאוו פרטית, שאותה גיא ורק גיא יוכל לחלוב עד תום.
אז גיא'לה מבין את המשחק, ולא רק שהוא חולב מיילים, הוא חולב גם מספרי טלפון.
סחטיין עליך יא פינס, למדת משהו מהפינס השני?
פיראט
מהי הפלטפורמה הכי טובה לניהול אפיליאצייה
שלום חברים,
בימים אלה אנחנו נכנסים לאיזה מייזם חדש.
זה מאוד לא אופייני לנו, לאור השנים האחרונות, אבל עלינו על משהו שמאוד מעניין אותנו, ואנחנו רוצים לחקור את זה לעומק ולתת לזה את הניסיון.
ההחלטה נפלה הערב. אחרי הרבה מאוד דיונים.
היינו שמחים אם הייתם יכולים לעזור לנו במציאת פיתרון לדיון שהתעורר.
השאלות הנשאלות הן:
1. האם לפתח פלטפורמה לאפיליאצייה אין האוס או לרכוש מוצר מדף מוכן.
2. כמוצר מדף, מהו הברנד הכי נחשב והכי אמין?
הנה החשיבה שלנו:
רעיון החשיבה בפיתוח פלטפורמה אין האוס הוא שכל הדאטה ישמר אצלנו ולא ינוהל במקום אחר. לא ידעו כמה הרווחנו, כמה חילקנו וכו'.
רעיון החשיבה מאחורי רכישת מוצר מדף הוא שרבים מאיתנו לא אוהבים לעבוד עם פלטפורמות לא מוכרות ולעיתים אנו נצמדים לברנדים מוכרים.
נשמח לקבל את החמישה סנט שלכם בעניין.
בתודה מראש,
פיראט
ככה לא בונים חומה
אחרי הפוסט שכתבנו על למה ישראל חייבת אנשי אינטרנט מהשורה הראשונה, הבחנו בגל של קריאות זהות לנושא.
הרצון והניסיונות מאוחדים, גם בכישרון המובא בהם, וגם בחוסר ההבנה הבסיסית של איך -באמת- צריך לעשות את זה.
למשל, קבוצת "לאטמה" http://www.latma.co.il/ הוציאה ווידיאו, שהרעיון שלו קטלני, אך הביצוע פחות.
למה אני אומר רעיון קטלני וביצוע פחות? מכמה סיבות:
1. הבעיה הגדולה של מערכת ההסברה הישראלית, היא שישראל מנסה למכור מוצר שאין לו קונים בעולם. אף אחד לא מוכן לקנות את המותג ישראל. לצערי, ישראל נחשבת היום כמותג בזוי.
-מה עושים כשמותג נכשל? נכון, עושים לי רי-ברנדינג. רוב מה שמערכות ההסברה עושות עכשיו, זה הארד-סל. זה לא יכול לעבוד כשמישהו לא רוצה לקנות.
2. אף אחד מהגורמים שמפיצים תכנים על הרשת, לא מבין איך באמת צריכים להפיץ תכנים. הביטוי: Don't ever let them see you coming לא ברור ולא נעשה בו שימוש.
-לאף אחד לא צריכה להיות ברורה מאיפה התכנים הגיעו. למען האמת, צריכה להיות דרך הפצת תוכן בצ'אנלים שנראים נטרלים, או למעשה שאינם קשורים לנו הישראלים בכלל.
3. מערכת ההסברה שלנו, בין אם באפיקים הרישמיים שלה כגון דו"צ ובין אם באפיקים לא רישמיים דוגמאת "לאטמה" פעולת בצורת כיבוי שרפות ולא הכנה עתידית ובניית תשתית אינטרנטית.
-אי אפשר לצפות מדעת הקהל העולמית להאמין לנו. בכדי שהיא תאמין, אנחנו צריכים לבנות מותגים שאורך החיים שלהם הוא שלוש שנים קדימה. אחרי שהמותג יעמוד על רגליו, יהיה לנו כלי שדרכו נוכל להוציא דעות.
4. וזה אולי הכי חשוב, כל מי שעושה משהו על הרשת, מחפש בתוך תוכו הכרה. שמישהו שיגיד: "איזו עבודה מעולה עשית". בשביל לקבל את ההכרה הזו, הוא לרוב מציג את עצמו כאחראי לדבר. זה אולי נחמד למיתוג עצמי, ופתיחת דלתות בארץ, אבל זה בהחלט לא עושה את העבודה מול הקהל בחוץ.
-אני מניח שהחברה של "לאטמה" לא חשבו על סרטון הסברתי, אלא על משהו סאטירי. זה נכון אולי עבורנו הישראלים שמעלים חיוך, אבל זה לא נכון עבור העולם. אם היו רוצים לעשות את הסרטון הזה נכון, היו צריכים להביא שחקנים אמריקאים או בריטים, להוציא את זה תחת מותג שהוא לא לאטמה ולדאוג שאף אחד לא ידע שהפרוייקט הוא פרוייקט ישראלי. הסרטון הזה, בבסיסו, נהדר, ובגלל זה אני כותב על זה. אבל אם היו מייחסים לו חשיבות, ומכוונים אותו אחרת, אולי היתה לו גם השפעה אמיתית. אף אחד לא רוצה לקנות את המותג ישראל. אז נראה לכם שיקנו אותו ועוד מישראלי?
פיראט
מדינת ישראל חייבת אנשי שיווק אינטרנטיים מהשורה הראשונה
אם הייתי רוצה להעביר את העמדה שלי לכותרת הפוסט הזה בצורה הכי ישירה הייתי כותב את זה ככה: "גורל מדינת ישראל תלוי ביכולתה לנצל את חלון ההזדמנות המתקיים כרגע, ולבסס את שליטתה בתחום השיווק על הרשת".
למה כזו בומבאסטיות? למה הפאתוס? כי חברי, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמה אמיתית ואם לא נשכיל להפנים כי העט חזקה מהחרב, נמצא את עצמנו מתמודדים עם חרבות שלופות מכל עבר.
זה די ברור לכולם שהיום יכולת צבאית היא לא רלוונטית למלחמה האמיתית שמתקיימת על דעת הקהל. היכולת הצבאית נכנסת לתמונה, כשדעת הקהל העולמית מגובשת תחת קונצנזוס. אוי לנו אם המגמה שמתהווה כרגע תהפוך לקונצנזוס…
היכולת לשלוט במידע ומעבר לכך, היכולת להציפו מעלה, היא זו שתוכל לעזור לנו להשיב מלחמה לגל האנטישמיות המגמתי והגואה בכלל העולם.
אז למה דווקא לשלוט בשוק השיווק ברשת?
כי כמו בכל דבר, כסף הוא הכוח המניע ומי שישלוט בכוח המניע, ישלוט. ואם לא ישלוט, לפחות יצליח להתקיים.
זה לא מספיק להיות מסוגלים להסביר את עצמנו, זה גם לא מספיק להיות מסוגלים להאיר את עיני העולם כנגד האיסלם הפונדמנטליסטי הגואה. כדי שנוכל להחזיק בכוח אמיתי, אנו צריכים להיות מסוגלים לשלוט ברווחיות של פלטפורמות אינטרנטיות, במעגל הכספים הנע ברשת. תבינו, "הסברה" זה מושג ארכאי משהו. אנחנו צריכים לדבר יותר במונחים התואמים להווה בו אנו מתקיימים. אנחנו צריכים "הנדסת דעת קהל" ולא "הסברה". אם מישהו יודע להנדס דעת קהל, זה אנחנו. אפיליאייטס. תקראו לנו נוכלים, תקראו לנו סקאמרים, כל זה שטויות. בשורה התחתונה, אנחנו מחזיקים בידע רציני שבסיסו: שיכנוע קהל.
זה לא מספיק לשכנע. צריכים גם לתקוע יתדות. אם אמאזון, אי-ביי, גוגל, או כל פלטפורמה אחרת היו חיות מכך שחברה ישראלית כזו או אחרת מחזיקה אותם בחיים עם טראפיק אייכותי, היינו למעשה יושבים להם על הצינור חמצן. כשמישהו מנשים אותך, אתה מתייחס אליו בזהירות רבה.
כדי לעשות את זה, מדינת ישראל חייבת אנשי אינטרנט מהרשימה הראשונה.
אם תעלה ההבנה לכך, ותתקבל ההחלטה לפעול בדרך זו, על מדינת ישראל יהיה להנחיל רפורמת הקלות מס בכל הקשור לרווחים הנובעים מעיסוק ברשת האינטרנט, מה שיעורר את התעשייה. על מדינת ישראל לפתוח את תעבורת הרשת למהירויות הנכונות לשימושים נוכחיים, ואף לסבסד את אותם חיבורים באופן שיהיו שווים לכל כיס. עליה לקדם ולדחוף את האוכלוסייה שבה ללמוד אינטרנט ולא רק מחשבים. אלו הם שני דברים שונים. לימודי אינטרנט (משהו שלא באמת קיים היום) הוא עולם אחר מעולם המחשבים. אמנם ההתעסקות היא בכלי הנקרא מחשב, אבל השימוש שונה בתכלית.
על המדינה שלנו להגדיל את התקציב הניתן לבתי-ספר ולאפשר רכישת חומרה ותוכנה לכל כיתה, אולי אפילו לכל תלמיד. להעביר מענקים לכל מי שיבחר במסלולי שיווק אינטרנטיים ולהמיר את המילואים של אנשי חי"ר העוסקים ביומיום שלהם בתחום המדיה, ולספח אותם לדובר צה"ל.
ראבק, איפה כל המוטי מורלים למיניהם? איך זה שהאנשים הכי חכמים בעולם, יודעים לעשות עבודה נפלאה לאיזה שר בגיאורגיה אבל את ביתם הם מפקירים? כמה ניתן לעשות לביתך? ומהו ביתך אם האדמה שעליה הוא יושב היא אדמת סחף?
כדי שהמדינה שלנו תישאר עם היד על ההדק, גם ברמה ההגנתית, עליה להבין שהיום, האורניום האמיתי לא נמצא בתוך כורים, והכוח הוא לא בפצצה. הכוח הוא בתפישה, בהבנה, בידע וביכולת לנתב תעבורת מידע.
דובר צה"ל אמר היום, ואנא, תנסו להבין את האירוניה הבלתי נתפשת פה: "הפעולה הזו היתה פעולה צבאית, לא תיקשורתית". זה היה דובר צה"ל שאמר את זה, לא הרמטכ"ל או מפקד השייטת. דובר צה"ל, האיש שממונה על מערך ההסברה, על התקשרות, האיש שאמור לחשוב חמישים צעדים קדימה במשחק שח-מט פסיכי, איך "כל פעולה צבאית" היא למעשה: "פעולה תקשורתית".
אני מניח שמר בניהו לא קורא את הבלוג שלנו, אבל אם ייצא לו פעם לעבור פה, הרשו לי לכתוב את המשפט שאנחנו כל כך אוהבים להגיד: "אבי, אתה לא במשחק".
נתון: במדינת ישראל עוסקים כיום כ-60,000 איש בתחום האפיליאייט.
המספר הזה גדל משנה לשנה, אולם לא כל הנחשפים לתחום באמת מצליחים לעסוק בו ולהרוויח בו את לחמם. רק כאלף מהם מרוויחים כסף רציני דרך הרשת. רוב רובם של האפיליאייטס המתחילים בישראל ומתמידים בעשייתם מרוויחים מאות דולרים בחודש, זה אומנם לא נשמע הרבה, אבל ראבק, זה אחלה כסף שיכול לכסות משכנתא וזה ממש לא קל לעשייה. יש פה יידע, יכולת פיתרון פאזלים והתמדה מוערכת.
כמעט 30 מתוך 100 האפיליאייטס הטובים בעולם הם ישראלים. עד לא מזמן זה היה 20…
בקמפיין האחרון של ברק אובמה, היו אלה שלושה אפליאייטס מתוך העשרה החזקים בישראל, בשילוב של עוד כמה עשרות אחרים, שהריצו את התרומות שנערמו בקמפיין וגרמו לכך שהגולש הפאסיבי יהפוך לאקטיבי. לולא אותם 30+ אפיליאייטס, אובמה לעולם לא היה מצליח לגייס את הסכום שגייס. אגב, אני לא יודע אם זה נכון לכנות אותם אפיליאייטס כי בקמפיין הזה הם לא הרוויחו כסף. יותר נכון לכנות אותם מאסטרים בשיווק על הרשת.
אם נצליח להבין את הפוטנציאל העצום הגלום בנושא, תהיה ביכולתנו להעניק לכל אותם 60,000 איש את הידע הנחוץ להם, ובכך נבנה יכולת חזקה מכל גרעין או צבא.
אני לא נכנס בכלל לתפישות חברתיות, כמו הטענה שאם מדינת ישראל תפתח את עולם הרשת במתן הקלות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בה, הפריפריות ייעלמו, הפקקים יצטמצמו, המשק יפרח, הכסף יזרום פנימה בצורה שמדינת ישראל אוהבת מכל, ייצוא (אחרי הכול אנחנו מייצאים סחורה, מידע ותכנים, ומכניסים פנימה דולרים) ועוד לא פחות חשוב, עשרות אלפי מפוטרי היי-טק שיש להם גישה לעולם המחשבים ימצאו שבגיל חמישים החיים רק מתחילים…
תראו, מה שאני אומר פה הוא די פשוט. אם המדינה שלנו, שאותה אני כל כך אוהב, תכשיר את אזרחיה לשלוט בתחום השיווק על הרשת, אז העתיד של המדינה שלנו יהיה יותר מבוסס.
היום המידע המועבר דרך הרשת הוא למעשה המידע הרלוונטי בעיני רבים. לשווק על הרשת זה למעשה להעביר מידע, לשלוט בהעברתו, בתכניו ובכך לנתב טראפיק. זה למעשה לשכנע גולשים, זה לגרום ליוזר שנכנס לך לאתר להכניס את היד לכיס ולהוציא כסף. אם הצלחת לעשות את זה, אתה למעשה הצלחת להסביר לו. הסברה זה שם המשחק. דעת קהל. הבנה. הנעה לפעולה. אם אתה מוכשר להצליח להוציא מגולש אינטרנטי כסף, אתה מוכשר לגרום לו להאמין במה שאתה מאמין. תתפלאו כמה זה קשה להוציא ממישהו כסף דרך הרשת, וכמה זה הרבה יותר פשוט לגרום לו ללחוץ על כפתור, או להצביע לסקר, או להאמין שמה שהוא רואה זה הנכון והמציאותי. אם כל "הנועם לנירים" למיניהם היו מחליטים להפסיק "לעשות לביתם" ולהתחיל לשמר את ביתם, הרשת היתה נכבשת בדיוק באופן שבו אנחנו כובשים אותה כשזה מדובר בכסף…
אז למה מדינת ישראל חייבת אנשי אינטרנט מהשורה הראשונה?
כי ברגע שאתה יודע לשווק, אתה יודע לנתב טראפיק. והיום, על הרשת, מי שיודע לנתב טראפיק הוא זה ששולט בכוח המידע או לייתר דיוק בחשיפתו.
אם נצליח להכשיר את אנשינו לחשוף את המידע הרלוונטי בפני הגולשים, נוכל להביא לידיעתם מידע שנכון לעכשיו, הם לא חשופים לו.
-
-
אודות
"כולם עושים כסף על האינטרנט", אומרים כולם. מי זה כולם ואיפה הכסף?
-
אתרים שאנחנו אוהבים
-
פייסבוק
-
Twitter
