מהי הפלטפורמה הכי טובה לניהול אפיליאצייה
שלום חברים,
בימים אלה אנחנו נכנסים לאיזה מייזם חדש.
זה מאוד לא אופייני לנו, לאור השנים האחרונות, אבל עלינו על משהו שמאוד מעניין אותנו, ואנחנו רוצים לחקור את זה לעומק ולתת לזה את הניסיון.
ההחלטה נפלה הערב. אחרי הרבה מאוד דיונים.
היינו שמחים אם הייתם יכולים לעזור לנו במציאת פיתרון לדיון שהתעורר.
השאלות הנשאלות הן:
1. האם לפתח פלטפורמה לאפיליאצייה אין האוס או לרכוש מוצר מדף מוכן.
2. כמוצר מדף, מהו הברנד הכי נחשב והכי אמין?
הנה החשיבה שלנו:
רעיון החשיבה בפיתוח פלטפורמה אין האוס הוא שכל הדאטה ישמר אצלנו ולא ינוהל במקום אחר. לא ידעו כמה הרווחנו, כמה חילקנו וכו'.
רעיון החשיבה מאחורי רכישת מוצר מדף הוא שרבים מאיתנו לא אוהבים לעבוד עם פלטפורמות לא מוכרות ולעיתים אנו נצמדים לברנדים מוכרים.
נשמח לקבל את החמישה סנט שלכם בעניין.
בתודה מראש,
פיראט
ככה לא בונים חומה
אחרי הפוסט שכתבנו על למה ישראל חייבת אנשי אינטרנט מהשורה הראשונה, הבחנו בגל של קריאות זהות לנושא.
הרצון והניסיונות מאוחדים, גם בכישרון המובא בהם, וגם בחוסר ההבנה הבסיסית של איך -באמת- צריך לעשות את זה.
למשל, קבוצת "לאטמה" http://www.latma.co.il/ הוציאה ווידיאו, שהרעיון שלו קטלני, אך הביצוע פחות.
למה אני אומר רעיון קטלני וביצוע פחות? מכמה סיבות:
1. הבעיה הגדולה של מערכת ההסברה הישראלית, היא שישראל מנסה למכור מוצר שאין לו קונים בעולם. אף אחד לא מוכן לקנות את המותג ישראל. לצערי, ישראל נחשבת היום כמותג בזוי.
-מה עושים כשמותג נכשל? נכון, עושים לי רי-ברנדינג. רוב מה שמערכות ההסברה עושות עכשיו, זה הארד-סל. זה לא יכול לעבוד כשמישהו לא רוצה לקנות.
2. אף אחד מהגורמים שמפיצים תכנים על הרשת, לא מבין איך באמת צריכים להפיץ תכנים. הביטוי: Don't ever let them see you coming לא ברור ולא נעשה בו שימוש.
-לאף אחד לא צריכה להיות ברורה מאיפה התכנים הגיעו. למען האמת, צריכה להיות דרך הפצת תוכן בצ'אנלים שנראים נטרלים, או למעשה שאינם קשורים לנו הישראלים בכלל.
3. מערכת ההסברה שלנו, בין אם באפיקים הרישמיים שלה כגון דו"צ ובין אם באפיקים לא רישמיים דוגמאת "לאטמה" פעולת בצורת כיבוי שרפות ולא הכנה עתידית ובניית תשתית אינטרנטית.
-אי אפשר לצפות מדעת הקהל העולמית להאמין לנו. בכדי שהיא תאמין, אנחנו צריכים לבנות מותגים שאורך החיים שלהם הוא שלוש שנים קדימה. אחרי שהמותג יעמוד על רגליו, יהיה לנו כלי שדרכו נוכל להוציא דעות.
4. וזה אולי הכי חשוב, כל מי שעושה משהו על הרשת, מחפש בתוך תוכו הכרה. שמישהו שיגיד: "איזו עבודה מעולה עשית". בשביל לקבל את ההכרה הזו, הוא לרוב מציג את עצמו כאחראי לדבר. זה אולי נחמד למיתוג עצמי, ופתיחת דלתות בארץ, אבל זה בהחלט לא עושה את העבודה מול הקהל בחוץ.
-אני מניח שהחברה של "לאטמה" לא חשבו על סרטון הסברתי, אלא על משהו סאטירי. זה נכון אולי עבורנו הישראלים שמעלים חיוך, אבל זה לא נכון עבור העולם. אם היו רוצים לעשות את הסרטון הזה נכון, היו צריכים להביא שחקנים אמריקאים או בריטים, להוציא את זה תחת מותג שהוא לא לאטמה ולדאוג שאף אחד לא ידע שהפרוייקט הוא פרוייקט ישראלי. הסרטון הזה, בבסיסו, נהדר, ובגלל זה אני כותב על זה. אבל אם היו מייחסים לו חשיבות, ומכוונים אותו אחרת, אולי היתה לו גם השפעה אמיתית. אף אחד לא רוצה לקנות את המותג ישראל. אז נראה לכם שיקנו אותו ועוד מישראלי?
פיראט
מדינת ישראל חייבת אנשי שיווק אינטרנטיים מהשורה הראשונה
אם הייתי רוצה להעביר את העמדה שלי לכותרת הפוסט הזה בצורה הכי ישירה הייתי כותב את זה ככה: "גורל מדינת ישראל תלוי ביכולתה לנצל את חלון ההזדמנות המתקיים כרגע, ולבסס את שליטתה בתחום השיווק על הרשת".
למה כזו בומבאסטיות? למה הפאתוס? כי חברי, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמה אמיתית ואם לא נשכיל להפנים כי העט חזקה מהחרב, נמצא את עצמנו מתמודדים עם חרבות שלופות מכל עבר.
זה די ברור לכולם שהיום יכולת צבאית היא לא רלוונטית למלחמה האמיתית שמתקיימת על דעת הקהל. היכולת הצבאית נכנסת לתמונה, כשדעת הקהל העולמית מגובשת תחת קונצנזוס. אוי לנו אם המגמה שמתהווה כרגע תהפוך לקונצנזוס…
היכולת לשלוט במידע ומעבר לכך, היכולת להציפו מעלה, היא זו שתוכל לעזור לנו להשיב מלחמה לגל האנטישמיות המגמתי והגואה בכלל העולם.
אז למה דווקא לשלוט בשוק השיווק ברשת?
כי כמו בכל דבר, כסף הוא הכוח המניע ומי שישלוט בכוח המניע, ישלוט. ואם לא ישלוט, לפחות יצליח להתקיים.
זה לא מספיק להיות מסוגלים להסביר את עצמנו, זה גם לא מספיק להיות מסוגלים להאיר את עיני העולם כנגד האיסלם הפונדמנטליסטי הגואה. כדי שנוכל להחזיק בכוח אמיתי, אנו צריכים להיות מסוגלים לשלוט ברווחיות של פלטפורמות אינטרנטיות, במעגל הכספים הנע ברשת. תבינו, "הסברה" זה מושג ארכאי משהו. אנחנו צריכים לדבר יותר במונחים התואמים להווה בו אנו מתקיימים. אנחנו צריכים "הנדסת דעת קהל" ולא "הסברה". אם מישהו יודע להנדס דעת קהל, זה אנחנו. אפיליאייטס. תקראו לנו נוכלים, תקראו לנו סקאמרים, כל זה שטויות. בשורה התחתונה, אנחנו מחזיקים בידע רציני שבסיסו: שיכנוע קהל.
זה לא מספיק לשכנע. צריכים גם לתקוע יתדות. אם אמאזון, אי-ביי, גוגל, או כל פלטפורמה אחרת היו חיות מכך שחברה ישראלית כזו או אחרת מחזיקה אותם בחיים עם טראפיק אייכותי, היינו למעשה יושבים להם על הצינור חמצן. כשמישהו מנשים אותך, אתה מתייחס אליו בזהירות רבה.
כדי לעשות את זה, מדינת ישראל חייבת אנשי אינטרנט מהרשימה הראשונה.
אם תעלה ההבנה לכך, ותתקבל ההחלטה לפעול בדרך זו, על מדינת ישראל יהיה להנחיל רפורמת הקלות מס בכל הקשור לרווחים הנובעים מעיסוק ברשת האינטרנט, מה שיעורר את התעשייה. על מדינת ישראל לפתוח את תעבורת הרשת למהירויות הנכונות לשימושים נוכחיים, ואף לסבסד את אותם חיבורים באופן שיהיו שווים לכל כיס. עליה לקדם ולדחוף את האוכלוסייה שבה ללמוד אינטרנט ולא רק מחשבים. אלו הם שני דברים שונים. לימודי אינטרנט (משהו שלא באמת קיים היום) הוא עולם אחר מעולם המחשבים. אמנם ההתעסקות היא בכלי הנקרא מחשב, אבל השימוש שונה בתכלית.
על המדינה שלנו להגדיל את התקציב הניתן לבתי-ספר ולאפשר רכישת חומרה ותוכנה לכל כיתה, אולי אפילו לכל תלמיד. להעביר מענקים לכל מי שיבחר במסלולי שיווק אינטרנטיים ולהמיר את המילואים של אנשי חי"ר העוסקים ביומיום שלהם בתחום המדיה, ולספח אותם לדובר צה"ל.
ראבק, איפה כל המוטי מורלים למיניהם? איך זה שהאנשים הכי חכמים בעולם, יודעים לעשות עבודה נפלאה לאיזה שר בגיאורגיה אבל את ביתם הם מפקירים? כמה ניתן לעשות לביתך? ומהו ביתך אם האדמה שעליה הוא יושב היא אדמת סחף?
כדי שהמדינה שלנו תישאר עם היד על ההדק, גם ברמה ההגנתית, עליה להבין שהיום, האורניום האמיתי לא נמצא בתוך כורים, והכוח הוא לא בפצצה. הכוח הוא בתפישה, בהבנה, בידע וביכולת לנתב תעבורת מידע.
דובר צה"ל אמר היום, ואנא, תנסו להבין את האירוניה הבלתי נתפשת פה: "הפעולה הזו היתה פעולה צבאית, לא תיקשורתית". זה היה דובר צה"ל שאמר את זה, לא הרמטכ"ל או מפקד השייטת. דובר צה"ל, האיש שממונה על מערך ההסברה, על התקשרות, האיש שאמור לחשוב חמישים צעדים קדימה במשחק שח-מט פסיכי, איך "כל פעולה צבאית" היא למעשה: "פעולה תקשורתית".
אני מניח שמר בניהו לא קורא את הבלוג שלנו, אבל אם ייצא לו פעם לעבור פה, הרשו לי לכתוב את המשפט שאנחנו כל כך אוהבים להגיד: "אבי, אתה לא במשחק".
נתון: במדינת ישראל עוסקים כיום כ-60,000 איש בתחום האפיליאייט.
המספר הזה גדל משנה לשנה, אולם לא כל הנחשפים לתחום באמת מצליחים לעסוק בו ולהרוויח בו את לחמם. רק כאלף מהם מרוויחים כסף רציני דרך הרשת. רוב רובם של האפיליאייטס המתחילים בישראל ומתמידים בעשייתם מרוויחים מאות דולרים בחודש, זה אומנם לא נשמע הרבה, אבל ראבק, זה אחלה כסף שיכול לכסות משכנתא וזה ממש לא קל לעשייה. יש פה יידע, יכולת פיתרון פאזלים והתמדה מוערכת.
כמעט 30 מתוך 100 האפיליאייטס הטובים בעולם הם ישראלים. עד לא מזמן זה היה 20…
בקמפיין האחרון של ברק אובמה, היו אלה שלושה אפליאייטס מתוך העשרה החזקים בישראל, בשילוב של עוד כמה עשרות אחרים, שהריצו את התרומות שנערמו בקמפיין וגרמו לכך שהגולש הפאסיבי יהפוך לאקטיבי. לולא אותם 30+ אפיליאייטס, אובמה לעולם לא היה מצליח לגייס את הסכום שגייס. אגב, אני לא יודע אם זה נכון לכנות אותם אפיליאייטס כי בקמפיין הזה הם לא הרוויחו כסף. יותר נכון לכנות אותם מאסטרים בשיווק על הרשת.
אם נצליח להבין את הפוטנציאל העצום הגלום בנושא, תהיה ביכולתנו להעניק לכל אותם 60,000 איש את הידע הנחוץ להם, ובכך נבנה יכולת חזקה מכל גרעין או צבא.
אני לא נכנס בכלל לתפישות חברתיות, כמו הטענה שאם מדינת ישראל תפתח את עולם הרשת במתן הקלות לכלל האוכלוסייה המתגוררת בה, הפריפריות ייעלמו, הפקקים יצטמצמו, המשק יפרח, הכסף יזרום פנימה בצורה שמדינת ישראל אוהבת מכל, ייצוא (אחרי הכול אנחנו מייצאים סחורה, מידע ותכנים, ומכניסים פנימה דולרים) ועוד לא פחות חשוב, עשרות אלפי מפוטרי היי-טק שיש להם גישה לעולם המחשבים ימצאו שבגיל חמישים החיים רק מתחילים…
תראו, מה שאני אומר פה הוא די פשוט. אם המדינה שלנו, שאותה אני כל כך אוהב, תכשיר את אזרחיה לשלוט בתחום השיווק על הרשת, אז העתיד של המדינה שלנו יהיה יותר מבוסס.
היום המידע המועבר דרך הרשת הוא למעשה המידע הרלוונטי בעיני רבים. לשווק על הרשת זה למעשה להעביר מידע, לשלוט בהעברתו, בתכניו ובכך לנתב טראפיק. זה למעשה לשכנע גולשים, זה לגרום ליוזר שנכנס לך לאתר להכניס את היד לכיס ולהוציא כסף. אם הצלחת לעשות את זה, אתה למעשה הצלחת להסביר לו. הסברה זה שם המשחק. דעת קהל. הבנה. הנעה לפעולה. אם אתה מוכשר להצליח להוציא מגולש אינטרנטי כסף, אתה מוכשר לגרום לו להאמין במה שאתה מאמין. תתפלאו כמה זה קשה להוציא ממישהו כסף דרך הרשת, וכמה זה הרבה יותר פשוט לגרום לו ללחוץ על כפתור, או להצביע לסקר, או להאמין שמה שהוא רואה זה הנכון והמציאותי. אם כל "הנועם לנירים" למיניהם היו מחליטים להפסיק "לעשות לביתם" ולהתחיל לשמר את ביתם, הרשת היתה נכבשת בדיוק באופן שבו אנחנו כובשים אותה כשזה מדובר בכסף…
אז למה מדינת ישראל חייבת אנשי אינטרנט מהשורה הראשונה?
כי ברגע שאתה יודע לשווק, אתה יודע לנתב טראפיק. והיום, על הרשת, מי שיודע לנתב טראפיק הוא זה ששולט בכוח המידע או לייתר דיוק בחשיפתו.
אם נצליח להכשיר את אנשינו לחשוף את המידע הרלוונטי בפני הגולשים, נוכל להביא לידיעתם מידע שנכון לעכשיו, הם לא חשופים לו.
ניהול Outsourcing זה לא כזה עניין פשוט
RackSpace, שירות ההוסטינג שבו אנחנו עושים שימוש לכלל אתרינו (95% מהם לפחות) לא רק בגלל שזה שירות אייכותי, אלא בעיקר בגלל שירות הלקוחות שלהם, הוא אחד המקומות הבודדים על הרשת, שבו גם אם אין לכם אתר שיושב בשירות שלהם, תוכלו להתייעץ בהם בכל מיני שאלות בנושא. באמת, שירות מדהים. סקובל, שהוא אחד העובדים בחברה הזו, הפנה בבלוג שלו למצגת מעניינת מאת Dan Pink ובה ניתן להבין את השקפת העולם של החברה האלה.
הסיבה שאנחנו מביאים את זה לפה, היא שבמצגת הזו, אני חושב שניתן להבין איך לעשות אווטסורסינג נכון, ומה באמת מעלה את המוטיבציה של העובדים שלכם. כלומר אתם יכולים לקחת את המצגת הזו לאיזה אפיק שאתם רוצים. אנחנו לקחנו אותה למקום הנכון לנו, והוא ניהול צוותי האווטסורסינג שלנו.
שווה את הצפייה, למרות שזה קצת ארוך.
אל תשווק לחברך את מה שאינך יכול לשווק בעצמך
בספרו של מאלקולם גלאדוול, Outliers, מובא נתון חשוב -לדעתי-.
10,000 שעות.
זה הנתון.
בספר מסביר מאלקולם מדוע בייל גייטס הוא ביל גייטס, למה הביטלס הם הביטלס ולמה הוא, הוא.
הנתונים מובאים באופן סכמית, פשוט ולעניין. אין וויכוח עם מספרים.
האיש הצליח להתחקות בתחקיר לספרו אחרי הסיבות שהביאו את האנשים להצלחות.
את הנתון הסופי הוא מסכם ב: 10,000 שעות.
אם לא צברת 10,000 שעות בנושא מסויים, לא תצטיין בו.
ראבק, כמה שאני מסכים איתו.
עכשיו בואו נסכם מהם 10,000 שעות של עבודה בנושא מסויים.
נניח שאדם עובד 8 שעות ביום. זה אומר שהוא צריך -להתמיד- במשך 1250 יום בכדי להגיע ל-10,000 שעות.
1250 יום הם שלוש שנים ורבע לערך…
עכשיו תראו, בואו, בלי לזיין את השכל יותר מידי. לשבת שלוש שנים על התחת, במשך שמונה שעות ביום ולהתרכז בעבודה ספציפית, זה לא עניין של מה בכך.
עושים את זה. ברור. אבל עושה את זה מי שחי את זה 24/7 ולכן מן הסתם הוא צריך להתפרנס מהנושא באופן יומיומי. (לא מדבר על כנסים וכאלה. אנחנו מהאפיליגנג לא עושים דולר ולא חושבים שאי פעם נעשה. ההפך…)
עכשיו בואו נגיד שהרוב לא עוסקים בנושא באופן יומיומי. ואני מדבר על רסמי להעביר תנועה… אז בואו, ניקח את הנתון של השמונה שעות ונחלק אותן לחצי. כלומר נניח אדם יושב ארבע שעות.
כמות השנים שידרש ממנו לעבוד בכדי להגיע למיומנות הנדרשת ולהיות "מאסטר" במה שהוא עושה הן שש וחצי שנים.
עדין, ארבע שעות ביום הם גם לא עניין של מה בכך, אחרי הכול, רוב מי שעושה אפיליאצייה היום עושה אותה "מהצד" או מדבר עליה, או משווק את "הידע" שלו, ולכן הוא לא -באמת- יושב על התחת ארבע שעות ביום נטו לעבודה. ארבע שעות נטו לעבודה הן לא מעט…
אז בואו נחצה את זה בעוד חצי.
נגיד שאדם יכול לשבת שעתיים ביום, אחרי שהוא השכיב את הילדים, סיים את המטלות לבוס, חזר שפוך ועכשיו, כן כן, עכשיו הוא הולך לשבת. בסוף היום…
מדובר ב-12 שנה…
12 שנה של נחישות בכדי להגיע לנקודה שבה אתה מצטיין במה שאתה עושה.
תגידו,
לא לא, באמת, שאלה:
כל האלה שצצו לאחרונה והתחילו ללמד את מה שהם למדו לפני שישה חודשים באיזה קורס מזורז דרגה ש', הם הם, הם אותם אלו שיכולים להעיד על עצמם כעל מצויינים?
אז בואו, אני אקצר לכם. הם לא.
פיראט
נ.ב.
לינק לספר:http://www.google.com/products/catalog?q=outliers&oe=utf-8&rls=org.mozilla:en-US:official&client=firefox-a&um=1&ie=UTF-8&cid=12698547882994705201&ei=wmLwS7w5xYE4xNCdkAg&sa=X&oi=product_catalog_result&ct=result&resnum=3&ved=0CC8Q8wIwAg#
שווה כל דולר, או כל הורדה…
נ.ב.ב.
אה כן, לפני שאתם יוצאים עלי פה, קחו נשימה. כולנו יודעים על מה אני מדבר…
יועצי האינטרנט הפקטיבים
היתה לי שיחה ארוכה היום עם אחד מהמנכ"לים היותר רציניים, של אחת החברות הגדולות הקיימות היום לשיווק ברשת.
זו היתה שיחה מצחיקה, מרגיזה, מטרידה, לא יודע איך להגדיר אותה.
בשיחה הזו, עלתה סוגיה מעניינת.
כמות "יועצי השיווק" שצצו לאחרונה. נדמה כי כל אחד שני היום, משווק את עצמו כיועץ המבין את רזי הרשת, ובכך, מצליח להוציא מכיסם של אותם אלו שאינם מבינים דבר ברשת, או מבינים מעט, או מבינים טוב, אבל נופלים באדרת "הבאז וורדז" של אותו יועץ, סכומי כסף לא מבוטלים.
הסכומים ששמעתי היום, שאנשים משלמים לאותם יועצים, העיפה לי את הראש בגועל.
אני לא יודע אם זה סקאם, נוכלות לשמה, טיפשות של המשלמים או הכול גם יחד.
הפמפום שרץ בכל מיני מפגשים וכנסים, בהם אותם האנשים מגרדים את גבם של אותם האנשים ויוצרים לעצמם הילה, פקטיבית לחלוטין, פשוט מעוררת פליאה.
האם אנשים כל כך נאיבים?
הרי אם מישהו עובד כיועץ, מן הסתם, אין לו זמן לעשות משהו אחר, ואם הוא כל כך טוב בלשווק על הרשת, למה לו כל הבלגן הזה של לקוחות כשהוא יכול לעשות לביתו בשקט, מבלי כל הרעש המיותר הזה?
סכומי הכסף שהפיראטית ואני עושים בכל חודש, היו מעלים קנאה וכעס בהרבה מאוד אנשים. אם היינו צריכים להיות יועצים, היינו צריכים לוותר על אותם סכומים, בשביל נניח, אותם סכומים שנשאוב מלקוחות.
למה לנו?
אני לא מבין את זה…
אם לקוח משלם 5000 אלפים דולר ריטיינר בחודש לייעוץ, והייעוץ אורך שישה חודשים, הרי אותו לקוח משלם 30 אלף דולר בסופו של דבר.
בכדי להביא 50 אלף דולר בחודש, אותו יועץ צריך להביא 10 לקוחות שישלמו לו למשך שישה חודשים 300 אלף דולר.
כשיש לך עשרה לקוחות בחודש, אתה לא יכול לעשות כלום מעבר.
אם אתה באמת כזה טוב, למה לך את הרעש של הלקוחות, כשאתה יכול לעשות את זה לבד?
אני יכול להבין חברות מוסדיות גדולות ששוכרות יועצים בחמישים אלך דולר לחודש, אבל אותם יועצים הם גאונים, הם אנשים עם וותק, ניסיון, רצף הצלחות, טרק-רקורד מדהים ויכולת ניבוי הלכי שוק של שנתיים קדימה.
אם אני הייתי שוכר יועץ, הייתי שוכר אנשים כמו סת' גודין, מישהו שיכול להעניק לי הבנה שאין לי, ולא איזה ברבאבא צ'וקומוקו שפתח בלוג לפני חודש עם כל הבאז וורדז ואם לא היה תופס פראיירים שישלמו לו כסף, היה כנראה צריך ללכת לעבוד כאיזה קופי רייטר דרגה ת', באיזה משרד פרסום דרגה ש'.
לא לא, תבינו, זה לא מצחיק, זה עצוב.
אני שמעתי היום (בלי לציין שמות) על איזה "יועץ" חדש שצץ לו מתחת לאיזו אבן, שאמר כי: "אי-מייל מרקטינג זה הדבר הבא…"
נו באמת…
יש משפט שאני נוהג לומר והוא: "כשהבל-בוי אומר לך לקנות מניה, זה הזמן למכור אותה".
וזה בדיוק מה שקורה.
אם אי-מייל מרקטינג, לאותו "יועץ" זה הדבר הבא, אז רחמי עם אותה חברה או עסק שישכרו אותו, כי אי-מייל מרקטינג נמצא בדיוק במקום ההפוך, הוא כבר בקצה גבול היכולת…
אני לא אכנס כאן למה הוא הדבר הבא, אבל אני בהחלט מזהה אותו.
נכון, אני מאמין גדול בדאטה-בייס, אני גם מחזיק ברשותי עשרות וורטיקלים של דאטה לכל מיני סגמנטים, אבל אני יכול להגיד לכם שמה שהיה פעם אי-מייל מרקטינג, הוא לא מה שהוא היום, לא משנה מה יגידו לכם.
הדבר הבא עלאק…
ועוד דבר, כל אותם "היועצים" כותבים את הבלוגים שלהם יעני "באנגלית", כשהניסוח שלהם בעצם מובא מעברית. למשל:
Their product seems to me like with no after thought
וואלק, בחייאת אבוק, ככה? ככה? נו, שויין.
כל הכנסים האלה, והסדנאות האלו, והמשווקים האלה, חיים על דבר אחד. הדם החדש שרץ אחר הבאז וורד שנקרא: "אפיליאייט" ורוצה להיות מה שהוא קרא ברשת שאותם אפיליאייט עושים.
הרצון לכסף מהיר מגעיל אותי.
בונה, מתי יבינו את זה? אין כסף מהיר. עד שלא תשבו על הכיסא ויידבקו לכם הביצים דרך התחתונים לכיסא (סליחה על הדימוי המכוער) לא תגיעו לשום מקום.
רוב היועצים יושבים יותר על הפייס-בוק שלהם, מאשר על האנליטיקס, הקליק-טייל, ועוד כמה כלים שלא נזכיר את שמם פה.
לא לא, אני חייב להמשיך, אני נקרע פה מצחוק כשאני נזכר איך מישהי שלחה לי פעם בפייסבוק:
"name – suggested that you'll become a fan of קלין אבקת כביסה"
אני בהתחלה לא הבנתי במה מדובר, אז נכנסתי לדף שלה ואז הבנתי, שכרו אותה, מקלין, שתשווק אותם בפייסבוק.
עכשיו תגידו לי, זה נקרא שיווק?
מה לי ולקלין אבקת כביסה? כמה "אוהדים" היא תביא לדף? מה אותם אוהדים יעשו בדף הזה? יסניפו את המסך? אבל החברות הללו, שלא מבינות דבר וחצי דבר, מייחלות למצוא את זה שמבין, ומהמרות על יועץ ועוד יועץ ועוד ועוד ועוד… מצחיק.
קבוצה של איזה עשרה אנשים מגרדת לעצמה את הגב, מבלבלת את המוח, מוכרת לוקש ופראיירים מהאולד סקול של תנובה, או עלית או אוסם או שטראוס, קונים ובולעים כמו אחרוני הסאקרים. צ'ארלי וחצי, בריבוע, כפול מיקו, ונעשה סיפתאח על הבוקר.
אפיליאייט מחורבן, עושה היום בחודש מאה דולר. אחד קצת יותר טוב מביא אלף. אחד טוב מביא בין 5000 ל-10000, אחד רציני עושה סיבובים של 10000 ל-50000 ואחד שהוא בספרות שמעל לעננים, יכול לעשות 50000 והלאה עד לכמה מיליונים בחודש. (אגב, אני מכיר אחד שעושה כמה מיליונים בחודש, הוא לא יישן טוב בלילה בכלל, ההפך…)
מבחינתי, אפיליאצייה או לייתר דיוק שיווק דרך הרשת או אפילו עסק אינטרנטי, זה אורך חיים. זה היכולת לקום בבוקר עם אישתי, להיות איתה כל היום כי אני מאוהב בה כמו ילד, להיות עם הילדה שלנו ולהעניק לה אבא שנמצא איתה, לשבת בבתי קפה שלושתנו, באיזי, לנענע את העגלה, להזמין עוד קפוצ'ינו, להגות ביחד, ליצור ביחד, לחשוב ביחד ולקיים ולתחזק את אורך החיים הזה.
אני לא מחפש להיות נוחי דנקנר, וגם לא שיהיה לי מאה מיליון דולר. אושר לא נובע מעושר ואת זה יכול להגיד רק אדם שבנה את עצמו מעוני לעושר, הפסיד הכול, בנה שוב, הפסיד ובנה שוב ולמד לבסוף, שעושר לא עושה אותך מאושר, כל עוד אתה לא יודע לשבוע והרעב לא מפסיק להציק. זו מחלת נפש לרצות עוד ועוד ועוד. זו מחלה שגדולי המיליארדרים והמיליונרים חולים בה. בשביל לחיות טוב -מאוד- אתה לא צריך יותר מעשרת אלפים דולר בחודש. אם אתה עושה חמישים אלף דולר בחודש, אתה כבר עשיר רציני, לפחות בעיני, וזאת אם אתה יודע להעריך את זה, ולהבין שאתה לא צריך מעבר.
פורשה, רולקס, ווילה בפיתוח, זה מגניב מאוד, אבל אם זה יצריך ממני לקום בבוקר עצבני, לרוץ, להשתגע ולתפס על הקירות בכדי להביא את זה, אז תודה רבה, זה לא מעניין.
היופי בשיווק על הרשת הוא שאתה יכול כל יום לקום, ליצור, להגות, להנות מחדוות היצירה ולהתפרנס בצורה שבשום מקום אחר לא תוכל. אבל מעל הכול, זה מאפשר לך לחוות את המשפחה שלך, קרוב קרוב, ולהנות ממנה.
את האמת, זו העצה הכי טובה שאני חושב שאני יכול לתת לכם.
אה כן, ועוד עצה, הישמרו מיועצים…
פיראט
ככה בונים לנדינג פייג'
הפעם פרנק קרן התעלה על עצמו. ממש ככה.
תקראו את המייל שלו פה:
I just uploaded this new video for you today:
http://www.ListControlSite.com/the-mysterious-stranger
It will REALLY help you and I think you'll
enjoy it a lot 
Talk soon,
Frank
P.S. Lots of great feedback on this one – some
are saying it's my most help video yet.
Would love your feedback:
http://www.ListControlSite.com/the-mysterious-stranger
הלינק מוביל ללנדינג פייג' הכי נכון שראיתי לאחרונה. (אני לא עושה פה אפיליאצייה או משהו כזה – זהו לינק נקי)
שימו לב לכפתור הפליי של הסרטון, שימו לב לכך שמעבר העכבר עליו מציג כמה תמונות של הסרטון עצמו וחיצים שמורים איפה צריך להכניס את המייל, שימו לב לכפתור ההצטרפות, שימו לב לטקסט הקצר שלא יורד מהפולד ולמיקום שלו.
מעבר לכך, שימו לב לדף הנחיתה שבא לאחר ההרשמה. נתחיל בזה שהסרטון עשוי ברמות אחרות וחדשות, התגובות בתחתית הדף, וההצללה ששוכבת מתחת לחלון הסרטון.
אני אישית מאוד התרשמתי הפעם. לא משנה שבסופו של דבר אלו אותם דברים שהאיש מוכר שוב ושוב. אבל ברמת הקריאה שלו להיכנס לחנות ולבדוק את הסחורה, האיש נמצא ברמות של חנות אלקטרוניקה בדאון טאון מנהטן. אתה לא יכול לעבור בלי להיכנס כי פשוט מושכים אותך מהיד…
אהבתי,
פיראט
גמר האח הגדול – עולם הבאטים ייקבע
לפני שנה, כשכל המדינה התפצלה לשני מחנות – המזרחים נגד האשכנזים so called, הטירוף בנוגע למי ייזכה באח הגדול עלה על גדותיו. בובליל או שיפרא, מי ייקח. נו נו, מי ייקח, מי?!
זה היה ברור לכולם שבובליל ייקח, אבל מתחת לפני השטח פעלה רשת באטים שלמעשה חרצה את גורל התוצאות.
היות וכולם חשבו שבובליל יזכה, אותה רשת דאגה לכך ששיפרא תזכה ובכך למעשה גרמה לכל מי שהימר על בובליל, להפסיד.
בכך למעשה אותה רשת הרוויחה.
אני כותב את זה פה, בצורה הזו, ובוודאות הזו, כי לי אישית ידוע על מישהו שהוצע לו "להשכיב הימור" על שיפרא. "להשכיב הימור" זה מונח שאומר שמי שהדבר הזה הוצע לו, יכול לישון בשקט כי ההימור שלו הוא לא באמת הימור, הוא יותר כתף להטיית התוצאות.
למה אני כותב את זה פה?
כי בעוד יומיים יתקיים הגמר השני של האח הגדול, ושוב פעם מכונות ההימורים נעות.
בגמר הנוכחי, ההימור הברור הוא על אלירז. אז הנה, אני כותב כאן את ההימור שלי: כולם יזכו חוץ מאלירז.
רק במדינה קטנה כשלנו ניתן להטות את תוצאות ההימורים כך. בחו"ל זה לא יכול לקרות מפאת מאסות. פה, זה די קל. לא צריך כסף כל כך גדול, צריך כסף גדול אבל לא מטורף. בחו"ל בשביל לעשות דבר כזה, צריך כספים שסטייה קטנה לימין או לשמאל ואותן מכונות הימורים יפשטו את הרגל. פה, פה זה על הדרך, ככה, בקטנה…
אני את ההימור שלי שם על כך שאלירז לא יזכה. לא יודע מי יזכה, אבל מי שאמור לזכות, לא יזכה.
ההימור שלי הוא על אלין. בואו נראה האם אני צודק, או לא.
פיראט
נ.ב.
אני מניח שהחברה בקשת יודעים על כך, כלומר אני יודע שהם יודעים מחברים מקורבים לתחום. מה שאני לא מבין זה למה הם לא מנסים למצוא אפיקים שבהם התוצאות יהיו רלוונטיות ולא מוטות. אני מניח שזה לא ממש משנה להם, אחרי הכול הם את כספם מרוויחים מכמות האסמסים.
ישנן מערכות שהיו יכולות למנוע את הבעיה הזו. אבל קשת כנראה לא ממש מחפשים להטמיע מערכות כאלו, הם חושבים על הסיבוב המהיר. כמו כל חברה ישראלית.
אז מה הסיפור שלכם?
לא פעם שואלים אותי כל מיני שאלות בנושא שיווק על הרשת.
אני חייב לציין שבכל פעם בה אני נשאל על "איך משווקים את זה?" או "רגע, אבל למה שזה יימכור?" אני די נדהם מהאופן שבו אנשים לא באמת שמים לב למה שסביבם. כלומר כולנו חיים כל היום תחת מעטפת שיווקית בלתי פוסקת. כולנו כל היום מפוטמים בטונות של טראש. אם מישהו רוצה לשווק משהו, למה שהוא פשוט לא יסתכל לצדדים וינסה להבין מה -הוא- קנה לאחרונה? מה -הוא- העריך לאחרונה, מה -הוא- מחשיב כשווה…
אפל מכרה 90 מיליון מכשירי אייפון בעולם -סיפור.
האייפון הוא מכשיר על -סיפור.
אומרים שאפל מתעתדת להשיק מכשיר סלולרי- בנייה לסיפור…
כל הסיפורים מובילים למקום אחד. לבנות לנו עולם מלא צבע ודימיון. לשבות אותנו, להעניק לנו את התחושה שיש שם משהו… שם באופק… כזה שעוד אין לנו… כזה שאם נתאמץ אולי יהיה.
אני אגיד כמה מילים קצרות שאני חושב שאתם חייבים לשאול את עצמכם לפני שאתם משיקים כל אתר או שירות או לנדינג פייג':
מה הסיפור שלכם?
מה הזווית שלו?
איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר?
מתי יוצא העוקץ?
הסיפור הוא לאוו דווקא טקסט פרוזאי שאתם צריכים לכתוב על גבי דף הנחיתה או האתר.
הסיפור יכול להיות גם סלוגן שיושב לצד הלוגו ואומר את כל העניין.
הסיפור יכולה להיות תמונה על הדף שממחישה לי מה אני אשיג אם אמשיך פנימה.
הסיפור יכול להיות אלף ואחד דברים, אבל הוא חייב להתקיים, אחרת אין לי עניין.
מספר סיפורים טוב הוא מישהו שיודע למכור. הוא מדריך לנו את הדימיון. מספר לנו סיפור, נוטע תמונות ומוביל אותנו למקום אותו הוא רוצה להשיג. בין אם זה צ'יזבאט שמטרתו להקפיץ אותנו בסופו או שזה סיפור אהבה מרומם לב או סיפור טראגי לסחוט מאיתנו דמעה, בסופו של דבר, הסיפור הוא המוביל, והרגש הוא התוצאה.
מכירות מתחילות בסיפור ומסתיימות בסיפוק רגש.
רק היום – סיפור.
מבצע חד פעמי – סיפור.
לרגל נסיעה – סיפור.
עשרת הראשונים – סיפור.
כל אחד מהמשפטים שהעלתי פה, הוא קלישאה שיווקית שנטחנה עד דק ואף אחד לא מאמין לה כבר. אבל פעם, פעם היא היתה סיפור משכנע מאוד שגרם לאנשים להאמין, שכן, רק היום יימכר לך המוצר הזה במחיר הזה ומחר… מחר המחיר יעלה.
זווית, סיפור, ליין-אפ, איך שלא תסתכלו על זה, בסופו של דבר אם אתם רוצים למכור משהו אז גם מודעת ה-PPC שלכם או כותרת המיילינג שלכם צריכה להיות מה שהיה פעם: "היי ילדים, רוצים לשמוע סיפור?"
אה כן, ואם אתם רוצים לראות איך מספרים סיפור טוב אז הנה, תהנו…
>דיירקט מיילינג>פקס בלאסטינג>אימייל מרקטינג>ו…
אם יש משהו שאני אוהב להתעסק בו זה להעריך מגמות. לאן הזרם ינוע, מה יהיה המהלך הבא, איזה שוק הולך להתפתח ויותר חשוב מכך, מתי. איך לתפוס גל ואיך לזהות בליטה קטנה באופק שמעידה על איזה גל צינור בגובה שני מטר שתיכף מגיע.
אני כותב לכם את הפוסט הזה, כחצי פוסט המשך לפוסט מחאה שלי על גוגל. כמה מכם שלחו לי מייל ובו בקשת התייעצות לאן ללכת, על איזה תחום, על מה שווה להמר.
אני חושב שאם אני כבר משיב על שאלה כזו, אז ראוי שהיא תקבל את המקום על גבי הבלוג, כך שכל הקוראים יוכלו להנות ממנה.
אני חייב לציין שאת מגמת הסושיאל זיהית בשנת 2002, כשרוב רובם של האנשים עוד "התחבאו" מאחורי אנונימיות רשתית.
את מגמת הבלוגינג זיהית בשנת 2001, כשבניתי לי בלוג פרטי, הרבה לפני שעוד ניתן היה להקים אחד על גבי פלטפורמות דוגמת וורדפרס.
את מגמת ה-get rich by the net זיהית ב97 ועוד מלאן ת'אלפים כאלה שגרמו לי לא פעם להרוויח, ולא פעם להפסיד כי כן, גם פספסתי בחיי לא מעט… אבל לא, באמת, עם יד הלב אני רוצה להגיד לכם שאני פשוט יודע "להרגיש" מגמות במיוחד בתחום הפרסום השיווק והחוויה התכנית. כן, בזיהוי חוויה תכנית (מלשון תוכן) אני פשוט רב אמן. אה כן, ועוד דבר, לעיתים זיהוי המגמה הוא ברור, אבל אף אחד לא יודע מה יהיה הטיימינג שלה ולהקדים את זמנך בתחום הזה שנקרא ניצול מגמות זה הדבר הכי לא נכון לעשות…
יאללה אחרי שאני מלטף את עצמי פה לפניכם כבר איזה שתי דקות של טקסט, בואו נרד לעניין.
אני רוצה לכתוב לכם על מגמה שאני מזהה שהולכת ובאה ועולה. אני מבטיח לכם שלהפסיד בה, לא תפסידו. אני גם מבטיח לכם שמי שיעשה כמותי ויתחיל לבנות לו את הדאטה-בייס, יעשה את מה שעשו כל משווקי הרשת הגדולים, כשהם היו קטנים מאוד…
אם לפני עידן הרשת, השיווק להמונים התבסס על דיירקט מיילינג, אז כשהומצא הפקס והיה נגיש לכל בית התחילו לעשות בו שימוש שנקרא פאקס בלאסטינג. אח"כ עברו לאימייל מרקטינג ועכשיו אני מזהה את השיפטינג שוב.
טלפוניה.
רגע רגע, להירגע, נכון, לא המצאתי את הגלגל ולא נעליים. שימו לב למה שכתבתי קודם, אני לאוו דווקא מדבר על זיהוי המגמה, אני מדבר על התיזמון שלה.
אני רוצה להציג לכם מיילינג טקסט שנשלח אלי על ידי פראנק קרן הנוול.
בטקסט הזה הוביל אותי פראנק ללנדינג פייג'. הלנדינג פייג' הוא זה:
חבל לכם על כל דקה שתשקיעו בקריאת הטקסט הזה. הוא קקן, אין בו כלום ופרט לעוד ניסיון להוציא מליסט הקוראים שלו עוד כסף, פראק לא תרם בכלום. אבל… שימו לב לתחתית צילום הדף בו לא מספיק שפראנק מבקש את המייל שלנו, הוא מבקש גם את הטלפון תחת הטיעון שלטלפון שנעביר לו הוא ישלח לנו תזכורת על פתיחת הקורס.
אני לא יודע איך לכתוב את זה יותר ברור מזה, אז אני אכתוב את זה ככה:
עולם האימייל מרקטינג מתחיל לשנות כיוון לעולם הטלפוניה
אני לא אומר את זה כי ראיתי את הלנדינג פייג' הזה, אני אומר את זה כי מזהה את זה בכל מיני זוויות על גבי הרשת.
הטלפון הנייד שלנו מהווה את הכלי החשוב לנו לתקשורת. הוא אומנם כרגע הכלי עמו אנחנו מתקשרים, מאזינים, מצלמים, אבל הוא הולך להיות הכלי שעמו גם: נשלם, נבחן מוצרים, נקבל מידע על מוצרים, נזדהה.
יש לי עשרות תיבות מייל. אבל יש לי מספר טלפון אחד. טוב נו, יש לי כמה, אבל הרבה פחות מתיבות מייל וכשאני מקבל הודעת טקסט לנייד שלי -אני בודק אותה-
אם בשביל לשלוח מייל אני נעזר בשירותים כמו iContact או Aweber או שרתים שאני קונה, אז לא יירחק היום, ושירותים כאלה יהפכו להיות הכלים החיוניים עבורי לעבודה ובמקום מיילינג ליסט אני אטעין בהם טלפונים.
שימו לב לדבר הבא: לפני כמה ימים קיבלתי מייל ובוא טקסט שאומר שגוגל מעניק לי 50 הודעות טקסט בחינם. כל שאני צריך לעשות בכדי להפעיל את השירות זה:
אגב, זה עובד. אבל בשביל -שאני- אעבוד עם זה צריכה להיות נפילה תשתיתית טוטאלית לכל שירותי הסלולר. גוגל, כשם שהם מיפו אותנו בטקסט על הרשת, כשם שהם יודעים להציג לנו תוצאות התואמות לנו כשאנו מחפשים במנוע שלהם בעודנו מחוברים לג'מייל על סמך ניתוח הטקסט שבמיילים שלנו, כשם שהם עושים את זה, הם רוצים למפות אותנו בטקסט מוביילי. למעשה הנייד החדש שלהם שיושק לציבור במהלך 2010 הולך להיות מובנה קולית, כלומר גוגל מתחילים גם למפות קול אבל לא ניכנס לזה עכשיו. למה גוגל מעניק לנו 50 טקסטים בחינם אתם שואלים? כי גוגל רוצה את מספר הנייד שלנו ושל המקושרים לנו בכדי לבנות מפה רשתית של קשרים. ולא זה לא -רק- בכדי שכשהנייד של גוגל יושק, כוווולם יוכלו לקבל הודעת טקסט שאומרת: היי, בוא קבל את המכשיר החדש. אלא אם תשימו לב, ההתחברות לשירות היא דרך ג'ימייל, מה שאומר שלא רק שהם ניתחו את מי שאנחנו על סמך המיילים שלנו, עכשיו הם יודעים להדביק לזה מספר טלפון. וכמו שאמרתי קודם, הנייד שלנו יהיה יום אחד כלי הזהוי שלנו…
עד כה נרשמו מכירות של 90 מיליון מכשירי אייפון בעולם. נכון לעכשיו, צפי המכירות העולמי למכשיר החדש של גוגל הם 250 מיליון. (המכשיר עוד לא יצא)
הליסט הכי גדול שהיה לנו בחיים היה 120 מיליון מיילים לתחום מאוד ספציפי. כמות הריג'קטים, המיילים שנסגרו, הבאונסז, הספאם, טראפס, וכל השיט צמצמו את הליסט אחרי חודש של ניקוי ל… 8 מיליון מיילים איכותיים. בטלפוניה -זה לא היה קורה-.
בקיצור, אתם רוצים את החמישה סנט שלי?
מספרי טלפון מטורגטים וממופים על ידי גיל, מין, מיקום, שפה, זה העולם החדש. תתחילו לבנות ליסט ולהשיג אותם.
פיראט אינטרנטי
-
-
פורום משווקי שותפים
-
אודות
"כולם עושים כסף על האינטרנט", אומרים כולם. מי זה כולם ואיפה הכסף?
-
אתרים שאנחנו אוהבים
-
פייסבוק
-
Twitter
