Quit Your Day Job
אתמול בערב התארגנה לה איזו קבוצת אנשים קטנה בבר האירי שבסינימה סיטי גלילות הרצליה. סופר לי שאותה קבוצה היתה קבוצת יוצאי קליקים.
לאותו מפגש, הגיע במקרה, חבר מאוד טוב שלי ושל הפיראטית שמהווה עבורנו את האחד מאנשי השיווק הכי קילרים, רוצחים, גאונים, שפיצים, שודדים, ממזרים, כרישים, סופר-יצירתיים, ממצאי גלגלים, מביני רשת ותכנים הכי רציני שיצא לנו להכיר בחיינו.
"תגיד לי", אני מתגלגל מצחוק בטלפון, "איך הגעת לשם? אתה? מה זה, שעמם לך?"
"לא", הוא מתנצל, "חשבתי שזה כנס נספח לאפיליקון, והאפיליקון של איתי פז דווקא היה מעולה אז הלכתי לנספח הזה".
"ו…" אני והפיראטית שואלים כשאני מעלה את השיחה לספיקר בכדי שגם היא תצחק קצת.
"ולא יודע", הוא עונה נבוך, "לא היה מה שחשבתי".
"נו נו, ספר", הפיראטית משדלת אותו.
"מה אני אגיד לכם", הוא מגחך, "חשבתי ש- Frank Kern נבלה…"
"ירוקים?" אני אומר.
"לא, לא הייתי אומר ירוקים, הייתי אומר עוד לא מונבטים".
"וואי, ראבק…" הפיראטית מהמהמת.
"כן", הוא נאנח, "אני לא מבין, אחד שם אמר שהוא שילם 23 אלף שקל לקורס…"
"שמע, אחלה ביזנס…" אני מחייך לפיראטית, "מה את אומרת, בואי נפתח מכללה".
"כן?" היא מביטה בי במבט מלא זלזול, "ואתה תטפל בכל השאלות והבקשות והשיט שאנשים ירצו מאיתנו? לא לא, אני לא נכנסת לזה. בטח שלא בכסף".
"האמת", הוא אמר, "הייתי עושה איזה קורס בחינם. רק בשביל ללמד אנשים מה לעשות -באמת-".
"כן, גם אני חושב על זה", אמרתי מהורהר.
אחר כך השיחה התגלגלה לכל מיני שטויות, ואני נשארתי עם המחשבה הזו.
בלילה, כשהלכנו לישון, אמרתי לעצמי שאני חושב שמטרת הבלוג שלנו אולי קצת מפספסת את עצמה. אחרי הכול, אנחנו לא פעם כותבים פה טיפים וכיווני חשיבה, אבל הרבה מהם נמצאים במקום מתקדם מידי עבור כל אותם אלו שבתחילת דרכם, וזה משהו שדי יכול לייאש.
—–
תראו, אני הולך לכתוב פה משהו שהוא אולי חסר אחריות, אבל אני מרגיש כלפיו, כלפי עצמי, וכלפיכם סוג של אחריות אז אני אכתוב את זה ואתם כבר תהיו מספיק בוגרים ואחראים להפעיל שיקול דעת.
הנה הטיפ, האמא של כל הטיפים בכל הקשור ללמידת אפיליאייטינג ומעבר לכך, להצליח בתעשייה הזו. מוכנים? הנה זה בא:
-עד שלא תעזבו את מקום העבודה שלכם ותתרכזו בתחום, לא תצליחו.-
עד שלא תשימו את הביצים שלכם או את הביציות שלכן על הגריל, עד שלא תרגישו את הלחץ הזה והפחד לחוסר הוודאות הכלכלית, עד שלא תחיו בטירוף הזה של לקום בבוקר ולתת בראש עד שהראש נופל בשעות הקטנות של הלילה על המקלדת, עד שלא תעשו את כל מה שאני כותב לכם פה, אין-לכם-סיכוי.
אני לא רוצה להשביז, אני לא רוצה לבאס, ההפך, אני -מת- שתצליחו, אבל אי אפשר להכניס אישה לחצי הריון.
אני רוצה שתבינו משהו, להיות אפיליאייט, זה להיות בעל מקצוע. אני לא מכיר שום רופא שלמד רפואה או עסק ברפואה שעתיים שלוש בלילה, אחרי שחזר מיום עבודה במשרד הרו"ח שבו הוא עבד במשרה מלאה.
אתם רוצים להיות אפיליאייטורים, תכנסו למקצוע. פשוט. תכניסו למוח שלכם שאתם הולכים לעבוד מאוד קשה, והרבה שנים עד שההצלחה תגיע.
שניה, אני רוצה לחדד נקודה ולכן אני אכתוב פה משהו על יגאל פינס "המיליונר".
יש משפט שאומר: אל תבקש לעשות טוב, לא תעשה רע.
אני חושב שמה שיגאל עשה לתעשייה, היה סוג של שירות בעייתי מאוד.
מצד אחד, הוא נתן הרבה רוח גבית לאנשים שרצו להיות אפיליאייטורים.
מצד שני, הוא גרם להם לחשוב שהנה, הם באמת יכולים להצליח כשלמעשה הם היו רחוקים מלהצליח.
בוא ננסה לדמות את תחום האפיליאייטינג לתחום המחשבים.
יגאל למען ההדמיה הזו, על בסיס דבריו בלבד, הוא איזה wise guy שהכול בא לו במהירות וקלות. והוא כנראה באמת כזה בתחום ה-PPC.
אבל רוב יושבי האוניברסיטה שבה הוא לומד, הנם אנשים שיגרתיים שרוצים ללמוד מקצוע.
לנסות לגרום להם לחשוב שהם יכולים לבד, או לרוץ עוד לפני שהם למדו לזחול זו סתם התעללות כי הנפילה והייאוש הם פשוט מתבקשים במהלך הדרך.
מצד שני, אם היו אומרים להם שלוקח שנתיים טובות של שמונה שעות עבודה ביום, והשקעה של $80,000 לשנתיים האלו כשכר לימוד שהם צריכים להוציא על הניסיונות שלהם, אני בטוח ש:
1. רבים בכלל לא היו נכנסים לתחום הזה.
2. התחום הזה לא היה -כזה- סקסי.
3. מי שהיה נכנס, היה נכנס עם בטן ועם אורך רוח ויכולת כלכלית, מה שהיה גורם לו להצליח באחוזים הרבה הרבה הרבה יותר גבוהים ממה שאחוזי ההצלחה הנוכחים שלו היום.
ֿ
חברים, עצרו, אנא, אל תתבאסו על מה שאני כותב, אני אומר את האמת לאמיתה, היא אומנם כואבת, ואומנם הרבה פעמים הורגים את השליח… אבל תשמעו, זה המצב. בואו, תנסו לעשות ריסט בראש לכל מה שהאכילו אתכם מכל מיני סיפורים על הרשת, תשבו על התחת, תכעסו, תתעצבנו, ותזיינו את האמא של הרשת בעבודה קשה וביכולות שניתנות לצאת מכם, אם רק תשב לכם החרב סביב הצוואר…
פעם, פעם הפסדתי את כל מה שהיה לי על איזה פרוייקט אינטרנטי. היו לי כל כך הרבה נושים וכל כך הרבה מאיימים למיניהם שהבנתי שלהחזיר את הכסף שאני חייב אני לעולם לא אצליח להחזיר בעבודה שכירותית. החרב היתה לי על הצוואר. אחרי שנכנסתי לדיכאון, ואחרי שצללתי אל מעבר לו, ואחרי שכמעט דפקתי לעצמי כדור לראש באיזה מילואים, הבנתי שרק אני יכול להוציא את עצמי מהמקום שבו אני נמצא, אם אקח את הזעם הפנימי שבי, את הכאב, את הרעל ואהפוך אותו לדלק.
יש רק דבר אחד שיכול להוציא מאיתנו את המקסימום. שברון לב. כשהלב שבור, אתה לא מפחד מכלום. אתה רובוט, מכונה, כלום לא מכניע אותך ואתה לא מפחד לעמוד מול כל דבר במבט זך שאומר: אני לא מפחד למות, כי אני לא מפחד לחיות.
מי שלא מפחד לחיות, חי. מי שמפחד לחיות, מת.
אני יושב וכותב וכותב והפיראטית באה ומלטפת לי את הראש בעדינות הזו שלה כשהיא אומרת: "תגיד, למה אתה מטיף להם ככה?"
"את זוכרת אותנו אז…" אני אומר לה והיא מחייכת את החיוך הזה שאומר: "איך אני אשכח".
"את זוכרת שלא היה לנו כסף לכוס קפה?"
"כן, אני זוכרת, צודק, תכתוב להם…" היא מלטפת אותי שוב ורוכנת אלי לנשיקת לילה טוב.
אז זהו, אני כותב לכם. אני כותב כי אני רוצה שתצליחו כמו שאנחנו הצלחנו. אני כותב כי אני רוצה שתדאגו לעצמכם, כי יש בחוץ אנשים רעים ומנוולים. אני כותב כי אני זוכר את הלילות מלאי הדמעות בעיניים שבהם הייתי יושב על הרשת אובד עצות בחיפוש אחר תשובה. אני כותב כי אז, בימים ההם, הייתי נותן הרבה אם היה מישהו שהיה כותב לי את מה שאני כותב עכשיו. אני כותב כי אני יודע כמה חזק יכול להיות הרצון להצליח, וכמה כואב הכישלון.
אין לי מה להוסיף פה, עכשיו, כרגע.
לא יודע, אולי הפרזתי, אולי כתבתי בשטף הדברים מבלי לשים לב מה אני כותב.
אני לא מתכוון לקרוא את מה שכתבתי בכדי שלא אמחק. אני אשאיר את זה ככה ואסיים את זה ב:
אתם יכולים, באמת, אתם באמת יכולים. אבל ראבק, אחים, תפסיקו לפחד. כן משכנתא, לא משכנתא, כן ילדים לא ילדים, החיים שמים לנו את המכשולים בכדי לראות עד כמה אנחנו -באמת- רוצים את זה. לכו על הקצה ומעבר, תפסיקו לחשוב, תבצעו, אבל תלכו עם זה עד הסוף ואל תבקשו שידריכו אתכם, ההפך, תלכו לבד, ראש בקיר, תפסידו, תרוויחו ותפסידו שוב ושוב עד שתבינו איך -באמת- להרוויח.
קומו בבוקר, שבו לכתוב תכנית עסקית אמיתית, נכונה, מעמיקה. קחו נשימה, לכו לבנק, וצאו למסע הקמת העסק שלכם שיקח לו שנתיים לעמוד על הרגליים. רק ככה תהיו אפיליאייטורים כמו שאתם רוצים -ויכולים- להיות.
שיהיה ליל עבודה פורה למי שעובד, ומנוחה למי שלא עובד,
פיראט אינטרנטי
תגובות
13 תגובות לפוסט “Quit Your Day Job”
השארת תגובה
-
-
פורום משווקי שותפים
-
אודות
"כולם עושים כסף על האינטרנט", אומרים כולם. מי זה כולם ואיפה הכסף?
-
אתרים שאנחנו אוהבים
-
פייסבוק
-
Twitter
העונג לי להיות ראשון,
כל מילה צריכה להיות כאן חקוקה בסלע,
אולי הפוסט הכי חשוב שלכם,
יכול להיות שבשביל זה הבלוג קם,
יישכח,
הייתי בתקופה כזו ואמנם לא ממש יצאתי אבל כבר לא מפחד לחיות.
נזכרתי במשהו נוסף,
אל תשכח שאתם ויגאל במקום שונה (לפחות מה שמוצג כאן באינטרנט),
יגאל תיאר את התהליך שלו, הוא השתמש בבלוג להגיע "ולהיכנס" למצב שהוא ראה בדימיונו,
אתם מגיעים ממקום של הסתכלות לאחור,
יהיה נחמד לשמוע מה עשיתם במקום שבו הייתם בתחתית וצעד צעד התחלתם לעלות,
נראה לי שהיה יוצא בלוג לא כל-כך שונה משל יגאל,
ודרך אגב, יגאל אומר בכל הזדמנות שיש לו כמה זה קשה,
ודרך אגב 2 אוף יצא ארוך וכבד
היי,
אני רואה שהיה חומר טוב לפוסט הזה אהה? (-:
אתה צודק. בכדי להגיע לתוצאות טובות צריך לעבוד קשה בפולטיים. לפני כמה חודשים, נמאסו עליי המעסיקים שלי וכמעט עשיתי את הצעד הזה. ירדתי לחצי משרה ובבית היה לי יותר זמן לעשות דברים ועם זאת התוצאות היו בהתאם. מאז, בעקבות דברים שקרו חזרתי למשרה מלאה.
כשיש משרה קבועה, מגיעים בערב הביתה, אתה עוד לא מספיק לתת נשיקה לאשה וכבר אתה מתחיל לנקר על המקלדת. מפה לשם הימים נגררים ולא מספיקים לעשות כלום.
אומרים שרק המעז מצליח, זה נכון, יחד עם זאת
חשוב לקחת אחריות על המעשים ולהיות מחושבים עד כמה שאפשר שלא יהיו הפתעות לא נעימות.
בהצלחה
אני מצטרפת לגולד לייבל…
גם אני כמעט הגשתי מכתב התפטרות בימים אלה, אבל טוב שיש לי את "הוא" שמאזן את התגובות הקיצוניות שלי מדי פעם
אני חושבת שכדי לראות תוצאות מהירות יותר, אולי הרבה יותר, הדרך הכי טובה היא ללא ספק לעבוד פול-טיים בתחום, אבל מאחר וכרגע אין לנו את האפשרות הזו, אנחנו יודעים שאולי ייקח לנו יותר זמן לראות תוצאות.
מבין ומצדיק של מילה שלך, אבל כמו שאמרת מי שידע את האמת לפני שהוא נכנס לתחום, "היה נכנס עם בטן ועם אורך רוח ויכולת כלכלית", עם דגש על יכולת כלכלית, מאחר ולהיות אפילייטור זה להקים עסק לכל דבר ועיניין! וצריך בשביל זה הון עצמי לא קטן, אתה אומר 80 אלף דולר!!!
לצערי הרב אין לי את האפשרות הזו נכון לזמן זה, וגם אם הייתי יכול לקחת סכום כזה של הלוואה, הייתי צריך לשלם את ההחזר שלה + הוצאות מחייה כל חודש, שהם בלתי אפשריים כי אני לא עובד הרי, ויקח זמן עד שהעסק יתרומם ויניב רווחים.
אני יודע שזה לא נשמע "אמיץ" או אולי תירוצים, אבל לא כולם יכולים לעשות את זה, ואני אחד מהם
א-ב-ל וזה אבל גדול, אני עושה את כל ההכנות והצעדים על מנת שאוכל לעזוב את עבודתי בדיוק שנה מהיום, לחלק פשוט זה יותר נכון לעשות את זה במקביל לעבודה כשכיר ולא במקום.
באמת אחלה פוסט שהבהיר לי כמה דברים תודה על האיכפתיות
היי גולד,
למה אתה מתכוון "חומר טוב"?
אני לא יודע, אני מקווה שלא כתבתי פה פוסט שעשה לאנשים רע. התכוונתי לעשות את ההפך הגמור.
אני לא רוצה לנפץ לאנשים את הבלון, או את התקוות, ההפך, אבל אני מרגיש שישנם כאלו ואני לא אומר שזה אתה או "היא והוא" או אבא עשיר או כל מי שקרא את הפוסט הזה, שאולי חיים באשליות מסויימות.
"היא", אני מאוד מעריך אותך את "הוא" ואת היכולת שלכם, באמת, אבל אני ממש מאמין שאנשים צריכים להפנים את העובדה שלהיות אפליאייט זה לא משהו שעושים על הדרך. זה כל מה שניסיתי להעביר בפוסט הזה. ישנה איזו תחושה שאתה יכול לעשות דברים על הדרך וככה, פתאום לייצר לך הכנסה זורמת.
מישהו פעם שאל אותי אחרי כמה זמן הגענו למקום שבו אנחנו לא עובדים וההכנסה נכנסת מדברים שייצרנו. התשובה שלי היתה: אף פעם.
אבא עשיר, אל תוותר לעצמך, תמשיך ככה, היציאה מהמקום החשוך ההוא היא הדבר הכי נעים שיש… אמן תעשה את זה הכי מהר שניתן.
אמן תצליחו חברים, ועוד משהו, אני כותב לכם את זה מעומק לבי. תרגישו תמיד חופשיים לפנות בכל שאלה, בלוגנו הוא בלוגכם. (על משקל ביתנו הוא ביתכם)
פיראט
יגאל, סליחה, השמטתי אותך.
אני חייב להגיד שאם אתה עושה הכנות בשביל שבעוד שנה תוכל להתרכז רק בתחום הזה, אז אתה פועל בצורה הכי נכונה שיש.
כמו בחור צעיר שמחליט ללמוד רפואה ושנה לפני מתכונן לכך, זו בדיוק הדרך.
תצליח, תמשיך, ותרגיש חופשי לשאול כל שאלה,
פיראט
תודה רבה
אני עוד אתחיל לחשוב שאתם מנסים להתמקם על השם שלי בגוגל.
אז הנה, עזרתי לכם…
הייתי במפגש, היו מגוון אנשים שיצא למארגנת להכיר באפיליקון, נכון שהיו יוצאי קליקים אך היו גם כאלה שיושבים על סכומים של מעל ל150 אלף ש"ח בחודש (אחרי הוצאות). ממליץ לחברך לקרוא ספרי נטוורקינג ולדבר עם יותר אנשים בפעם הבאה, שיהיה בהצלחה.
למען הסדר הטוב וכדי שלא תהיה דיסאינפורמציה תלויה באוויר אני חייב לציין:
לא שילמתי 23,000 שקל לקורס. כי אם למסלול של 22 קורסים שונים שרק ארבעה מהם הם של רן ארוסי (קליקים) והשאר לא קשורים לאפיליאייט בכלל.
אז אם לפתוח מכללה זה רווחי (מבחינה כלכלית וגם מבחינת כאב הראש)… תצטרכו לשאול את מי שעשה את זה כבר.
נוסף על כך, אני חושב שלא צריך לוותר על הראיה הבקורתית בכל מקום בחיים ולא לקחת כתורה מסיני כל דבר שמנסים להאכיל אותנו. השיחה המדוברת רק חיזקה את דעתי זו. תודה לחבר.
סוף שבוע טוב ומועיל לכולם.
צבי,
1. אני חייב לציין שאני לא אוהב את התגובה שלך. אף אחד מכל יושבי הכנס הזה לא הרוויח 150 אלף ש"ח בחודש אחרי הוצאות, למעט אולי מאותו חבר שלנו.
2. אני עוד לא יותר לא אוהב את העובדה ששלחת בתפוצת נטו מייל לכל יושבי הכנס שבו אמרת כי אנו מזלזלים וחסרי תוכן, אלא שלאחר מכן, ביקשת להצטרף לפייסבוק שלנו. כן כן, המייל הזה העובר אלינו.
3. אני אשמח אם תישאר בסביבה לקרוא אותנו וללמוד שלא רק שאנו לא מזלזלים, אלא שאנו פשוט כותבים את האמת, גם אם היא כואבת, ואיתה, אנחנו מעבירים ידע יקר, אמין ואייכותי.
הישאר עמנו לחוות את הבלוג הזה,
פיראט אינטרנטי
היי, תודה על התגובה,
אין אני מנסה לייצר ויכוח, אך לצערי נתוניך לגבי יושבי הכנס אינם נכונים בוודאות.
אני מנסה מאגרי מידע חדשים מידי יום, ולכן הצטרפתי לפייס בוק שלכם, בעיקר עקב העובדה ששמתם לי כרטיס ביקור על הרכב.
לא העברתי מייל המכריז כי אין תוכן באתריכם אלא –
ציינתי במייל שלי "המידע באתר מורכב בעיקר בפוסטים ציניים פאסימיים, לא הייתי לוקח ללב."
אין לי שום התנגדות לתכני הבלוג, זוהי התרשמותי מתוכן הפוסטים אשר ברובו בנוי מ-90% "ה-XXX הזה לא שווה כלום, לא אמיתי, מהיר מידי, נכשל וwise guy" + 10% טיפ שכבר שמענו במקומות אחרים.
אין בכוונתי לפגוע, זוהי שיטה מהירה ויעילה להפיץ תוכן הפועלת בטווח הקצר, אני בסה"כ הגבתי לכך שקראו לי "יוצא קליקים לא מונבט".
לגבי הספר נטוורקינט:
http://www.amazon.com/Highly-Effective-Networking-Right-People/dp/1601630506
קראתי, מאוד מומלץ.