הרגע שבו אתה מבין שזה עובד, זה הרגע. : The Internet Pirates

הרגע שבו אתה מבין שזה עובד, זה הרגע.

"היזהרו מהיחפן המציע לכם את נעליו", אני זוכר את כותרת הספר הזה עוד מהיותי טיפשעשרה מלא אטרף על העולם ורצון להצליח.

הייתי אז בן 16 כשנשרתי מבית הספר. לא היה לי מה לחפש בעיר שבה גדלתי ולכן ארזתי תיק ובו מסרק (היה לי אז שיער ארוך כיאה לכל רוקר) חולצה שחורה עם הדפסה של Stairway to heaven וזהו. זה כל מה שהיה לי בתיק. עם חצי שקל בכיס, יחף, ועם ג'ינס קרוע עמדתי לעצור טרמפים לאילת מצומת רעננה. ילד טוב עם הרבה טירוף בעיניים ורצון לכבוש את העולם. שם, באילת, נדמה היה לי שאמצא את מה שחיפשתי. שמש, חום, אהבה, חופש.

כן, חופש אולטימטיבי, חופש שלא אוכל להסביר לכם, או לייתר דיוק, לא תוכלו להבין לעולם.

הייתי בן 16, לא היה לי כסף, לא היה לי פחד, לא היה לי כבוד, לא היה לי רכוש. כשרעבתי, אכלתי מפחים של מסֹעדות, כשרציתי לישון הייתי מטפס על איזה מבנה, כשרציתי בחורות הייתי מזמן את עצמי לחדר המלון שלהן, וכשרציתי לשתות אלכוהול הייתי מחכה שמישהו יקום לרקוד ביאכט-פאב (מועדון לילה שהיה בבעלות המלון המלך שלמה) ואז גומע לו את הכוס בשלוק. חופש אולטימטיבי.

באיזשהו שלב, הבנתי שאני רוצה יותר. התחלתי לחפש עבודה באחת הבאסטות לתכשיטים שהיו על החוף. במשך שמונה ימים נעצרתי מול אותה באסטה וביקשתי עבודה. במשך שמונה ימים אמר לי הבעלים שלה: "תבוא מחר".

אחרי שמונה ימים הוא קיבל אותי. פרסי קטן, שהיה אז בן 28, לקח אותי תחת חסותו ולימד אותי את אומנות המסחר הבאסטיונרי. איך למכור, איך להחמיא, איך לגעת בכף היד של אותה נערה אישה ילדה שבאה להתעניין בטבעת.

לא עבר הרבה זמן ואני הקטן, התחלתי ללמד אותו דבר או שניים. כנראה שלכל אחד יש את הכישרון שלו, ושלי היה: "מה ימכור".

הייתי יכול להצביע לו על טבעת ולהגיד לו זו תמכור, וזו לא משנה היכן תשים אותה וכמה תבליט אותה, זו תשכב ותעלה אבק.

אני לא אכנס לכל התקופה הזו, אבל אני אספר לכם שבגיל 17 וחצי חזרתי לבית הורי עם כמעט רבע מיליון שקל במזומן.

למה אני מספר לכם את זה?

כי אני זוכר את היום הזה, זה שחזרתי לבית הורי. אני זוכר שיצאתי לעשות סיבוב ולפגוש את החברה. אני זוכר שכולנו דיברנו על לאן נצא באותו הערב. אני זוכר את אחד מהם אומר שהוא לא יכול לבוא. ואני זוכר אותו אומר שאין לו חמישים שקל לכניסה למועדון הרוקסן. אני זוכר את הבזק ההבנה שעלה בי. אני זוכר את הרגע הזה, כי באותו הרגע הרגשתי, לא רק הבנתי, הרגשתי מה למדתי באותה שנת מסחר על הבאסטות, וכמה לעולם לא אוכל להיות שוב שכיר. אני זוכר את זה שלראשונה בחיי הבנתי את הפער שפתחתי ביני לבין חברי.

את התחושה הזו חשתי בחיי כמה פעם, בכל מיני עסקאות שעשיתי בחיי. גם הרגשתי את הצד השני כשהפסדתי את כל מה שהיה לי. אבל אני חושב שהתחושה הכי טובה היתה זו שעלתה בי לכשהרווחתי את הכסף הראשון מאפיליאטינג על הרשת.

הידע, "מה ימכור" עזר לי למצוא את הכיוון הנכון. אבל ההבנה שאתה אכן יכול להרוויח כסף על הרשת, ההבנה הזו היתה כמו אותו רגע אז, בגיל 17 וחצי, אותו רגע שבו הרגשתי את הפער.

תתאמצו, אל תפחדו, אל תתעצלו, תקיזו דם, כי ברגע שתצליחו, וברגע שתבינו שזה ניתן, לעולם לא תוכלו לחזור בחזרה.

פיראט אינטרנטי.

29 במרץ, 2009 | בנושאים כללי 

תגובות

השארת תגובה